כעיר שחוברה לה יחדיו – שעושה כל ישראל חברים

במאות ה- 18 וה-19 היה מחולק הישוב היהודי בירושלים לעדות שונות: ספרדים, מוגרבים, אשכנזים, חסידים ועוד. כל עדה שמרה על אופייה ועל מנהגיה המיוחדים, הקימה לעצמה מוסדות לימוד, בתי מדרש, בתי כנסת ואף חבורות לגמילות חסדים. מיוחדת בנוף זה הייתה ישיבת המקובלים 'בית אל'. בתוכה התקבצו יהודים יראי שמים מכל העדות והזרמים ללמוד את תורת הקבלה המחברת ומאחדת. כאן ניטשטשו הגבולות העדתיים ונוצרה חבורה מיוחדת הרואה אל הלב ולא אל החוץ. גם התקנות שנהגו בישיבה ביטאו חיבור מיוחד זה ותרמו לאווירת ה'ביחד' של התלמידים.

אופייה המיוחד של ישיבת המקובלים עבר מדור לדור וניתן לראות את חותמו גם כיום. תקנות הישיבה מחייבות ראייה של הטוב בכל אדם, דאגה לרעייה, נטילת חלק בפעילות ציבורית כגון שירות צבאי, נשיאה בעול הפרנסה ועוד.

 

מבנה הישיבה - אז והיום.

חורבן הישיבה בתש"ח והקמתה מחוץ לעיר העתיקה

ישיבת בית-אל ידעה עליות ומורדות: רעידות אדמה, התמוטטות של חלק מהמבנה ועוד. בכל השנים שפעלה החל משנת 1733 לא פסק בה הלימוד חרף הקשיים המרובים. עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל החלו המתקפות על תושבי הרובע היהודי הנצור. בראשית היו אלה תקיפות של ערביי העיר, אך לאחר מכן, הצטרפו גם חיילי הלגיון הירדני למתקפות החוזרות ונשנות. מבנה הישיבה שימש את מגיני הרובע היהודי והיה לאחד האחרונים ליפול לידי האויב. עם נפילתה של העיר העתיקה בידי הירדנים, הם החריבו את מבנה הישיבה והביאו את הקץ על מסורת הלימוד המעמיק של תורת הקבלה לאורך קרוב ל- 200 שנים בין חומות העיר העתיקה. היה זה הרב עובדיה הדאיה, ראש הישיבה המכהן האחרון, שהעתיק את משכנה של הישיבה לעיר החדשה עם נפילת הרובע היהודי כדי לא לגדוע את רצף לימוד הקבלה שהחל בישיבה לפני למעלה מ- 215 שנים. החלום לשוב ולכונן את ישיבת המקובלים ברובע היהודי ובכך להמשיך את שלשלת לימוד הקבלה מדור לדור מעולם לא נזנח. הוא פיעם בליבו של הרב מאיר יהודה גץ – אדם מיוחד ובעל מידות תרומיות שיזכה לעמוד, לימים, בראש ישיבת המקובלים עם חזרתה לעיר העתיקה בשנת ה'תשל"ד.

הרב מאיר יהודה גץ – מחזיר עטרה ליושנה

הרב מאיר יהודה גץ נולד בתוניסיה בשנת התרפ"ד (1923) והתחנך במסגרות תורניות שונות. בין היתר, למד אצל רבו, הרב מצליח מאזוז בימי מלחמת העולם השנייה ואף הוסמך לרבנות והוא בן 18 שנים בלבד. לצורך קבלת ההסמכה הרשמית מן השלטונות היה עליו לרכוש גם השכלה כללית וכך עשה, בלימודי עריכת הדין עד להסמכתו כעורך דין.

בכל שנותיו כמה הרב גץ לציון ולירושלים והשפיע על הסובבים אותו לעלות לארץ הקודש. בשנת התש"ט, שנה אחת לאחר קום מדינת ישראל, ארז את מיטלטליו ועלה לארץ ישראל עם רעייתו, הרבנית אסתר ע"ה. גם בהגיעו לארץ ישראל התגלה הרב גץ כמנהיג והחל לשמש כרב בישוב כרם בן זמרה הנטוע בגליל העליון. הוא פעל להקמת בית ספר אזורי ושימש כמנהלו שנים רבות וראה בשדה החינוך כר משמעותי להשפעה על דור העתיד שימשיך את שרשרת הדורות היהודית. לצד פעילותו החינוכית הענפה ולכהונתו כרב המושב חתר לתרום את חלקו להגנת המולדת "כמו כולם". בגילו, על אף שהיו רבים שניסו להניאו מהמהלך, התגייס לצבא ושימש כמפקד אזורי בחבל הצפון, לצד מילוי תפקידי מודיעין שונים בגבול הלבנון. גם את ילדיו חינך לתרומה לעם ולארץ. בנו הבכור, אבנר הי"ד, שימש כלוחם במלחמת ששת הימים ונפל בקרב לשחרור העיר העתיקה בירושלים. כאב השכול, אף שהיה קשה מנשוא, לא עמעם במאומה את אמונתו בצדקת הדרך.

 

לאחר נפילת בנו במערכה החליטו הרב והרבנית לעלות לירושלים, עיר הקודש. עם הגיעו לירושלים הוצע לרב גץ לשמש כרב הכותל המערבי מטעם הרבנות הראשית, ולימים הורחבה אחריותו גם על כלל המקומות הקדושים בארץ ישראל. לצד תפקידו הרשמי החל הרב גץ להתגלות כבקיא גדול בתורת הסוד. הוא למד בצנעה את תורת הקבלה אצל גדולי המקובלים בירושלים והנהיג עצמו על פי תורת הסוד. חלומו הגדול להמשיך את שלשלת הקבלה המפוארת שכמעט ונגדעה עם חורבן ישיבת בית-אל בתש"ח הניע אותו כל העת. בשנת התשל"ג (1973) עלה בידו, בברכת הרב הדאיה, לשפץ חלק ממבנה הישיבה המקורי ולחדש את לימוד תורת הסוד בישיבת בית-אל המפוארת. בכך החזיר עטרה ליושנה – דבר שאין להמעיט כלל בערכו הנשגב. הרב קיבץ סביבו תלמידי עלייה מובחרים שהיו מוכנים לשקוד יומם וליל באופן תדיר – ממש כפי שהיה בימי הרש"ש הקדוש, עת עלה זהרה של הישיבה במאה ה-18.

את כל מרצו השקיע הרב בטיפול בענייני הכותל המערבי ובישיבת בית-אל בה ראה ערך נשגב. הוא פעל נמרצות כדי לשקם את מבנה הישיבה עד שעלה בידו הדבר. בשנת התשנ"ה, נחנך מבנה הישיבה המחודש ברוב עם והדר ובנוכחות גדולי הרבנים בארץ ישראל. ניכר היה באותו מעמד כי רוחו של הרב מרוממת וכי הוא שרוי בהתעלות מיוחדת. משימתו כמו הושלמה. ימים ספורים לאחר המעמד המרגש חש בליבו ונפטר לעולם שכולו טוב. בצוואתו ציווה לבניו לנהוג כבוד זה בזה, לכבד את אמם ואף, להקפיד על הדברים הקטנים והכל-כך משמעותיים בין אדם לרעייתו. צוואתו הינה עדות לגדלותו שכללה הן את הדברים הגדולים והמופשטים, והן את חיי המעשה. בכל ראה משמעות מיוחדת.

עם פטירתו התמנה בכיר תלמידיו, הרב ישראל אביחי כראש הישיבה והוא עומד בראשה גם כיום. סדרי הישיבה ממשיכים לנהוג כפי שנהגו בימי הרב גץ ובימי ראשי הישיבה שקדמו לו – עד לימי הרש"ש.

עֵץ הַחַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתוֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר

היה שותף וחזק את מפעל הישיבה ולימוד התורה:
  • מלגות לאברכים
  • סיוע בהוצאת והדפסת ספרי קבלה פנימיים
  • סיוע בהוצאה והדפסת ספרים תורניים לכלל הציבור
  • בית מדרש וירטואלי
 

ישיבת המקובלים "בית אל"

רחוב בית אל 9 ירושלים מיקוד: 9751650

ת. ד. 14123 ירושלים מיקוד: 9114101

מספר עמותה: 580056240

טלפון: 02-6275073

פקס: 02-6263413

E-mail: mf.betel@gmail.com

www.mekubalim.org

Translate »
%d בלוגרים אהבו את זה: